Context
רחוב ז'בוטינסקי - ממחלף גהה עד נתיבי איילון
עינבל שרעבי
פרויקט הגמר עוסק בשני נושאים המתחברים לאחד. החל מהשאלה מהו מרחב ציבורי ראוי, כזה המקיים את צוואתו וגורם לרצות להיות בו. וההתמקמות ברחוב ז'בוטינסקי, המהווה אתגר מהיותו עובר בין מספר ערים (ציר שמתחיל מפתח תקווה עד המפגש עם הים בחופי תל אביב). לאורך הפרויקט אנסה לשלב את האתגר הרעיוני (המרחב הציבורי) והאתגר המקומי (רחוב ז'בוטינסקי) לכדי רעיון אחד המסתכל קדימה מבחינה תכנונית וגידול האוכלוסין בעיר בכלל ובגוש דן בפרט. מקרה המבחן לאור השאלות לעיל, מצוי באחת הנקודות על רחוב ז'בוטינסקי, יצירת "מרחב ציבורי" הנובע ממפגש של "שדרות הילד" ברמת גן, עם תחנת רכבת תחתית עתידית בעיר הבין עירונית.
התחלתי את המחקר על המרחב הציבורי בכך שחיפשתי אתרים שהם מוצלחים בעיניי בעולם. לאחר מכן ניסיתי לנתח מדוע הם מוצלחים ואילו פרמטרים מרכיבים אותם. מהסתכלות כללית על הניתוח עולות המסקנות הבאות, על מנת שמרחב ציבורי ימלא את צוואתו, הוא חייב להיות מגוון ושיהיה בו הכל מהכל 24/7 ומותאם לכלל האוכלוסייה. בנוסף יש לשים לב לפרמטרים מסוימים שאי אפשר בלעדיהם: שהמרחב יותאם בעיקר לבני אדם ופחות לכלים ממונעים, ההצללה של המרחב חשובה במיוחד בישראל שנחשבת למדינה חמה, תכנון המרחב כך שיהיה מלא לאורך כל שעות היום, וצורך במוקד וב"לנד מרק" שמאפשר התמצאות במרחב. מתוך המחקר הזה יצאתי למסקנות שהובילו אותי להבין את בסיסו של המרחב הציבורי על ידי מודלים מופשטים ויצירת קולאז' שהוא קצת יותר אוטופי.
לאחר מכן ניגשתי לאתגר השני, האתר שבחרתי, רחוב ז'בוטינסקי בגוש דן, מתל אביב ועד פתח תקווה. בחרתי לקחת חלק אקראי מהציר, ממחלף גהה (פתח תקווה – בני ברק) ועד נתיבי איילון (רמת גן – תל אביב). אורך המקטע הנבחר הוא כ- 6.5 ק"מ. 6.5 ק"מ שעוברים בין שתי ערים וממשיכים לערים נוספות. התופעה של רחוב ז'בוטינסקי מיוחדת ומאתגרת מכמה סיבות. הראשונה היא שזה ציר ששייך למספר ערים וכל אחת מנכסת לעצמה חלק מהציר, אך הן לא באמת מוציאה ממנו את המיטב מבחינת התכנון לבני האדם. השנייה והמאתגרת היא העובדה שהציר ממוקם כך שהוא מזרח – מערב. במקרה של ציר צפון – דרום, היה ניתן להרים מגדלים בקלות כך שאור השמש מגיע לכל מבנה ומרחב בלי בעיה. בנוסף, המבנים אחידים בגובהם הנמוך והמרחק אחד מן השני, וביצירת פרופורציה לא אידיאלית ביחס לרוחבו של הרחוב, כ- 40 מטר. יש לכל הציר תכנון עתידי של רכבת קלה שעוברת במקטע זה בתת קרקע (כחלק מ"הקו האדום").
בכל הניתוח של רחוב ז'בוטינסקי הגעתי למספר מסקנות שבסופו של דבר מייצרות מעין "עיר בין עירונית לינארית" במובן האוכלוסייה, הבינוי והמרחב הציבורי. רחוב ז'בוטינסקי יהפוך ממקום שיוצאים ממנו למקומות אחרים ומיועד בעיקר לכלי רכב, למקום שמגיעים אליו ומתוכנן בעיקר לבני האדם והולכי הרגל. כחלק מהתכנון של הפרויקט תכננתי עקרונות מנחים לתכנון העיר העתידית הזו, שתהיה אחידה לאורך כל הערים בהן היא עוברת. קיימים ניצנים לעקרונות אלה בחלק מהמבנים הקיימים ברחוב. תוקם סוג של "הרשות לפיתוח ז'בוטינסקי" שקובעת שהבינוי ברחוב יעשה כך שדפנות הרחוב יהיו מבונות בגובה רב ויורדות וממשיכות בדפנות הרחובות המקבילים כך שבסופו של דבר יתאחדו עם גובה בינוי הערים הסמוכות. הבינוי הזה יעשה כך שייווצר מסד של מספר קומות המיועדות לפונקציה ציבורית, ומעליהן מגדלים שבהם יהיו יותר שימושים פרטיים. כך יכנס אור שמש למבנים ולרחוב והוא יותאם לכיוונו המזרח מערבי. מבני המסד האלו יתנו תחושה של רחוב אחיד ומבנים צמודים אחד לשני. התנועה שתעשה ברכוב תכלול גם כלי רכב, אך בעיקר תנועת בני אדם והולכי רגל. לאורך הרחוב תעבור רכבת תת קרקעית, טראם, שבילי אופניים תנועת הולכי רגל ומקומות שהייה. בעיר הזו יתוכננו מספר מרחבים ציבוריים מרכזיים על הציר שימוקמו בסמוך לתחנות הרכבת ויהיו במרחק של כקילומטר אחד מן השני. אחד מהמרחבים ימוקם במפגש של "שדרות הילד" ו"רחוב ז'בוטינסקי" ברמת גן ואותו תכננתי.
שדרות הילד מתחילות במפגש עם רחוב ז'בוטינסקי ומסתיימות במפגש עם כיכר רמב"ם. הן ממוקמות בין רחוב ביאליק לרחוב הרצל כך שאם היינו ממשיכים את השדרה היינו מגיעים לקצה פארק הירקון (מכיוון צפון מערב). ההתמקדות של הפרויקט הוא ממש בהצטלבות של שדרות הילד ורחוב ז'בוטינסקי. התחלתי בלתכנן סוג של בנייה במסות (מיקרו אורבני) המתייחסת למצב העתידי של העיר בין עירונית (מקרו אורבני). חזרתי חזרה לניתוח של המרחב הציבורי האידיאלי ולטבלה של מי משתמש במרחב הציבורי ומתי, ובעקבותיה יצרתי פרוגרמה לתכנון במיקרו אורבני שמתאימה לסביבה. מיקמתי בדפנות של ברחוב והשדרות מסחר, תחנת הרכבת ופונקציות ציבוריות לאורך כל מבני המסד ואת המגורים והפונקציות הפרטיות במגדלים. לאחר מכן, ניגשתי לתכנון קצת יותר מפורט (מיקרו מיקרו אורבני – ברמת האדריכל) שמתבטא בשדרות הילד, תחנת הרכבת, ומבנה בצורת חצי עיגול שעוטף את השדרה.
את שדרות הילד הפכתי משדרות אופקיות לשדרות אנכיות שמטפסות מעל רחוב ז'בוטינסקי ויוצרות שיטוט יותר אינטימי משני צידי ז'בוטינסקי. רציתי לייצר תחושה "מבוכית" עם פינות ישיבה ייחודיות לאורך השדרה. בנקודות שבהם השדרה לא מקיימת גובה ראש, ייצרתי בריכות מים. מעל רחוב ז'בוטינסקי עובר גשר שאפשר להגיע אליו גם בעזרת מעליות מקומת הקרקע, ואחריו נמצא שיא השדרה (בשדרה הצפונית) שמתחבר גם לתוך מבנה המסד ומייצר מקום לשהייה יותר המונית.
לאחר מכן ניגשתי לתחנת הרכבת ולמבנה חצי העיגול. במבנה קיימים תחנת רכבת, מסחר ומסעדות, תיאטרון, ספרייה ומשרדים. תכננתי את תחנת הרכבת שמגיעה משני צידי ז'בוטינסקי, התחנה הדרומית והתחנה הצפונית, וקומת הספרייה והתיאטרון בקומה ב' (בנוסף למסחר והמסעדנות בקומת הקרקע). תחנות הרכבת מתוכננות באופן זהה, כך שיורדים אל רחבה גדולה באמצעות טריבונות ורמפה ולאחר מכן נכנסים למבנה ולתחנה. האווירה שרציתי לייצר בתחנות הרכבת היא סוג של קניון ודיוטי פרי עם חדירת אור טבעי על ידי יצירת היכלים בכניסה. תחנות הרכבת מתוכננות בשלושה מפלסים שמהווים ירידה מתונה עד הרציף עצמו. מעל תחנת הרכבת הדרומית קיים מסחר ומסעדות ומעליהם לאורך כל מבנה המסד יש תיאטרון וספרייה. התיאטרון מכיל אולם אחד וחלל מאחורי הקלעים כך שכ- 460 אנשים יכולים להתיישב באולם. מתחת לאולם נוצר מצב של סוג של מרפסת שפונה כלפי המסר בקומה א'. הספרייה צופה כלפי "גן דוד המלך" ומקיימת בתוכה חללי קריאה, עבודה וספרים במדפים המהווים חוצצים בין חלל לחלל.